פסק-דין בתיק ת"ק 5948-08-12

1.         התובע, שהינו גם הנתבע שכנגד (שייקרא להלן:"התובע")  מייחס לנתבע, שהוא גם התובע שכנגד (שייקרא להלן:"הנתבע") הפרת חוזה מיום 24.4.12 אשר באה לידי ביטוי בביטול שיקים, עזיבת המושכר בטרם תום תקופת השכירות וגרימת עוגמת נפש ובגין כך, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 5,000 ש"ח. להצדקת סכום התביעה, מעלה התובע את הטענות העיקריות הבאות:

א.         הנתבע פינה את הדירה והשאיר אותה מזוהמת ועם חורים בחדר השינה, הנתבע הוציא פריטים, כגון: שטיחונים לאמבטיה, הוצאת מתקן לסבונים. עוד מציין התובע, כי הוציא הוצאות דלק על מנת להשכיר את הדירה, הפסיד ימי עבודה.

ב.         בנוסף לכל האמור לעיל, לא שילם הנתבע הוצאות חשמל, לעירייה וגם לא החזיר לתובע תו דייר.

באותה עת, הייתה אשתו של התובע בהריון והתנהגותו של הנתבע גרמה להם טרטורים.

2.         הנתבע הגיש כתב הגנה, בו ביקש לדחות את תביעת התובע, בהיותה קנטרנית וטורדנית ובשל כך, שהתובע מנסה להוציא מהנתבע כספים שלא כדין. לא רק, שהנתבע ביקש לדחות את התביעה, אלא הגיש גם תביעה שכנגד, בה ביקש לחייב התובע לשלם לו סך של
10,000 ש"ח, הכולל בחובו: תשלומי שכ"ד עבור חודשיים בסכום כולל של 7,200 ש"ח, תשלום ארנונה בעד חודשיים בסך 650 ש"ח, תשלום וועד הבית עבור 4 חודשים בסך 360 ש"ח, עמלות ביטול שיקים בסך 261 ש"ח, הוצאות עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

להצדקת הבקשה לדחיית תביעת התובע ולקבלת התביעה שכנגד, מעלה הנתבע, בין היתר, את הטענות הבאות:

א.         התובע הטעה את הנתבע בעת שהציג לו הדירה שלא כפי שהיא במציאות ובעצם, הייתה שוכרת נוספת בשם:" רותם סודרי", (להלן:"גב' סודרי") שגם אותה היה צריך התובע לכלול בתביעתו. התובע השכיר הדירה לדיירים אחרים ביום 1.7.12 ועד ליום זה שילם הנתבע דמי שכירות, למרות שביום 24.5.12 הודיע הנתבע לתובע, באמצעות ב"כ על ביטול החוזה.

ב.         הנתבע שילם את כל החשבונות עד יום פינוי הדירה,כולל תשלומים לוועד הבית והשאיר הדירה נקייה ומסודרת, למרות שקיבל אותה מלוכלכת ומעופשת. גם תו הדייר הוחזר לתובע.

ג.          בכתב התביעה שכנגד, מדגיש הנתבע את הבטחותיו של התובע לגבי מצב הדירה ומפרט את הליקויים שמצא בדירה, עם כניסתו לדירה. לאור מצב הדירה ומאחר והתובע לא קיים הבטחותיו לתקן הליקויים, הודיע הנתבע על ביטול החוזה ואף ביקש שיחזיר השיקים שהיו מצויים בידי התובע.

בשל התנהלותו של התובע וכתוצאה מהפרת הבטחותיו של התובע, נגרמו לנתבע הוצאות - כפי שפורטו בסעיף 2 לפסק הדין והנתבע מבקש בתביעה שכנגד לחייב את התובע להשיב לו סכום ההוצאות הנ"ל.

3.         התובע השיב על כתב התביעה שכנגד והסביר כיצד ניסה הנתבע, לאורך כל הדרך, להשתחרר מהסכם השכירות, תוך העלאת טענות שקריות. בטרם חתם הנתבע על החוזה, הוא ביקר בדירה 3 פעמים בשעות היום והערב ותנאי השכירות היו ידועים לנתבע וחתימתו על החוזה מצביעה, שהוא קיבל את התנאים.

עוד מוסיף התובע, שהנתבע לא ביקש תיקונים ובמקום זה החליט לעזוב את הדירה, תוך שהשאיר אותה בצורה מטונפת, מזוהמת עם חורים בקיר חדר השינה. הנתבע גם לא שילם את כל המסים שהיה עליו לשלם ובאשר לטענת הנתבע, שהיה צריך להגיש התביעה גם נגד גב' סודרי, משיב התובע, שהיות והנתבע לקח על עצמו את התשלומים בגין שכר דירה - לא היה מקום לצרף גם את גב' סודרי, משום שממילא היה על הנתבע להתחשבן עם גב' סודרי.

4.         בחנתי היטב את טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי הן בכתבי הטענות והן בעדויות בבית המשפט ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אשר צורף ואשר הוגש במהלך הדיון, אני קובע, שיש לדחות את התביעה העיקרית זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.         א)        התובע הגיש תביעה סתמית בה תבע סך שרירותי של 5,000 ש"ח מבלי לפרט כיצד הגיע התובע לסכום הנתבע.

                        ב)         התובע מציין בכתב התביעה שהנתבע גרם לנזקים בדירה. כל שמצא התובע לנכון לצרף לכתב התביעה הוא תמונה או שתיים להראות חורים בקיר, אך תמונות אלה אין בהן כדי להוכיח שנזקים אלה נגרמו על ידי הנתבע תוך תקופת השכירות.

                                    התובע גם לא הציג מסמך כלשהו, המוכיח תיקון הנזק ועלות התיקון.

                                   כמו כן, ציין התובע בכתב התביעה נזקים נוספים בעקבות הוצאת פריטים,

                                   הוצאות דלק ועוד, אך התובע כלל לא הוכיח טענות אלו.